פסק-דין בתיק ע"פ 16701-05-11

1.         המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נסיון חבלה במזיד ברכב, לפי סעיפים 413(ה) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) והפרעה לשוטר, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, בכך שביום 13.3.07 ב"מצפה אביגיל" ניסה לנקב באמצעות מכשיר חד צמיג של משאית והפריע לשוטר. במקום עסקו כוחות הבטחון בפינוי שני מבנים יבילים על גבי משאיות. שוטר מג"ב אלירן בדש (להלן: בדש) הבחין במערער מתקרב לאחת המשאיות ושאלו לפשר מעשיו. המערער ביקש מבדש לאפשר לו לנקב את צמיגי המשאית, באומרו: " אתה יהודי כמוני, מה אכפת לך, תן לי לנקב את הצמיג, אתה לא תסתבך". בדש סירב, ואז החל המערער לרוץ לעבר המשאית תוך שהוא מוציא מכיסו מכשיר חד. בדש רדף אחריו ועצר אותו, ותוך כדי כך נפל ארצה ונחבל קלות באצבעו. בגין העבירות בהן הורשע נגזר למערער עונש של 45 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.

2.         בית המשפט (כב' השופטת א' זיסקינד) השתית את הרשעתו של המערער בעבירות בהן הואשם בעיקר על עדותו של בדש. בדש זכר את כל פרטי האירוע וזיהה את המערער במשטרה ובבית המשפט. ואלה דברי בית המשפט: " לא מדובר בעדות מגמתית, אלא בעדות מיושבת ואמינה, של חייל שביצע את עבודתו נאמנה, דייק ככל האפשר בדבריו ולא טפל על הנאשם את מעידתו ופגיעתו". בית המשפט התייחס לסתירה בעדותו של בדש בדבר אחד מפרטי לבושו של המערער: בעוד שהמערער לבש סוודר סגול עם קפוצ'ון בעל כיסים, בהודעתו של בדש במשטרה אמר כי הלה לבש חולצה לבנה - אוף ווייט. בדש הסביר את הסתירה  בעדות בקיומה של תאורה לקויה (האירוע היה בשעות הערב), ובית המשפט סבר כי תאורת לילה של פרוז'קטורים יכולה להשפיע על האופן בו נראה צבע בגד. בית המשפט התייחס גם לטענה שאותו מכשיר חד שבדש ראה בידו של המערער לא נמצא וקבע כי אין בכך כדי לפגום במהימנות עדותו. בית המשפט מצא את עדותו של בדש אותנטית, עקבית ואמינה חרף העובדה כי הלה לא דייק בעדותו בדבר צבע החולצה שלבש המערער. בית המשפט הוסיף כי המערער עצמו, בעדותו, קשר עצמו לאירוע והעיד כי היה במקום, שוחח עם חייל ושטח בפניו את כאבו על פינוי המבנים. לדברי המערער, השניים שוחחו מספר דקות ולא רק  משפטים ספורים, כך שלבדש ניתנה הזדמנות מספקת להתרשם מן המערער על מנת לזהותו.

בית המשפט התייחס בהכרעת הדין לכך שבהודעתו של המערער במשטרה בחר המערער שלא למסור גרסה ושמר על זכות השתיקה, באומרו שלא עבר עבירה, הוא אינו סומך על משטרת ישראל וחושש כי מדובר בחקירה פוליטית. בית המשפט קבע, כי שתיקת המערער במשטרה מחזקת את ראיות המאשימה " למרות שבכל מקרה עדות בדש אמינה ביותר, ומנגד ראיות ההגנה אינן אמינות". אשר לנסיבות גביית ההודעה, קבע בית המשפט כי בגביית הודעת המערער נפל פגם בכך שלא הודעה למערער הזכות להיוועץ בעורך דין. ואולם, בית המשפט הוסיף וקבע כי בכך לא נפגעה הגנתו של המערער, שכן המערער לא בחר בזכות השתיקה בשל כך שלא נועץ בעורך דין אלא מהטעמים שנכתבו בהודעה בדבר אי אמונו במשטרה והיות החקירה פוליטית. עוד קבע בית המשפט, כי המערער הוזהר שהימנעות מלהשיב לשאלות עלולה לחזק את הראיות נגדו, המערער חתם בשולי האזהרה, וחרף האזהרה בחר מטעמיו שלא למסור גרסה. בית המשפט דחה את גרסתו של המערער בעדותו, לפיה שוחח עם בדש ושאל אותו " אם לא כואב לו שמפנים בית ביישוב בארץ..." ולאחר מכן פנה לתומו לביתו ונעצר על ידי השוטרים, וכן את גרסתו הכבושה של עד ההגנה בודנהיימר.

3.         המערער משיג לפנינו הן על הרשעתו בדין והן על חומרת העונש שנגזר לו.

4.         אשר להרשעה, ב"כ המערער, עו"ד י' בם, טען כי עדותו של בדש לא היתה מהימנה ולא ניתן לסמוך עליה את הרשעתו של המערער, שכן היתה רצופת סתירות, בנוסף לסתירה שנדונה בהכרעת הדין באשר לצבע החולצה שלבש המערער.

לאחר שחזרנו ועיינו בתיק בית משפט קמא ובטיעוני הצדדים לפנינו, איננו סבורים כי עדותו של בדש רצופת סתירות,  ואנו מקבלים את התרשמותו של בית משפט קמא מן העדות ומאמצים אותה. אכן, בדש אמר בעדותו כי התאורה היתה " סבירה", באמצעות פרוז'קטורים (בעמ'  9 לפרוטוקול), ובהמשך הסביר את הטעות בנוגע לצבע חולצתו של המערער בכך שהתאורה היתה " לקויה" (בעמ' 11). ואולם, "הגרעין הקשה" של עדותו נעוץ בעובדה שהמערער הוציא חפץ חד, רץ לכיוון הגלגלים " וניסה לפנצ'ר אותם" (בעמ' 12). כאמור, המערער קושר עצמו לאירוע ומחזק את עדותו של בדש בכל הנוגע לתוכן השיחה שהתקיימה בין השניים. בדש העיד בבטחון כי המערער לא פנה מן המקום לאחר השיחה והלך לביתו, אלא רץ לעבר אחת המשאיות וניסה לדקור את צמיגה באמצעות מכשיר חד. אין מדובר בענין שניתן להתבלבל לגביו, כמו פריט לבוש בתאורת לילה, אלא בתיאור תנועה והתנהגות (לרבות ההדגמה שביצע העד בדבר ההתכופפות לעבר הצמיג) שאינה מתיישבת עם הליכה שקטה מהמקום.

5.         טענה נוספת של ב"כ המערער מתייחסת למשמעות הראייתית המחזקת שניתנה לשתיקתו של המערער במשטרה. לפי הטענה, מקום שהופרה זכותו של המערער להיוועץ בעורך דין, אין לייחס משמעות כלשהי לחקירתו במשטרה שכן לא ניתנה לו הזדמנות לקבל החלטה מודעת ומושכלת אם לדבר או לשתוק.

דין הטענה להידחות. כפי שנאמר לעיל, בית משפט קמא קבע כי למערער לא נמסרה הודעה בדבר זכותו להתייעץ עם עורך דין, באופן הפוגע בזכות ההיוועצות שלו, אך הוא הוזהר בדבר זכות השתיקה הנתונה לו. בנסיבות אלה יש לקבוע, כי לא נפל פגם באוטונומיית הרצון של המערער ובחופש הבחירה שלו בעת מסירת הודעתו שכן היה מודע לאפשרות לשתוק (ראו, בכל הנוגע לקבילות הודאות לפי סעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461, 523 (2006) (להלן: הלכת יששכרוב); ע"פ 5203/98 חסון נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 274, 283 (2002)). ואולם, אין באמור לעיל כדי לפטור את בית המשפט מן החובה לבחון את כשרות ההודעה על פי הדוקטרינה הפסיקתית שגובשה בהלכת יששכרוב. אשר לכך נקבע, כי לבית המשפט שיקול דעת לפסול קבילותה של ראיה אם מתקיימים בה שני אלה: האחד , כי הושגה שלא כדין, היינו באמצעי חקירה המנוגדים לחוק, באמצעים בלתי הוגנים, או באמצעים הפוגעים בזכות יסוד מוגנת; והשני , כי קבלת הראיה תפגע משמעותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן (ראו: ע"פ 9808/05 סנקר נ' מדינת ישראל, מיום 29.7.10, בפסקה 11). בענייננו, ראיה שהושגה תוך הפרת חובת ההיוועצות היא ראיה שהושגה שלא כדין. ואולם, בנסיבות הענין שלפנינו נראה כי זכותו של המערער להליך הוגן לא נפגעה באורח משמעותי המצדיק פסילת הראיה. הטעם לכך הוא שבחירתו של המערער בזכות השתיקה - ביחס אליה יודע כדין - לא נבעה מחוסר היכולת להיוועץ בעורך דין, אלא מטעמים אחרים, שפורטו בהודעה, בדבר חוסר אמונו של המערער במשטרה והיות החקירה פוליטית, לדעתו. עוד יש להזכיר, כי המערער בחר בזכות השתיקה - אם כי אמר לגופו של ענין כי לא עבר שום עבירה ולא עבר על החוק - לאחר שהוזהר בדבר משמעות השתיקה והבין כי הימנעות ממתן תשובה עלולה לחזק את הראיות נגדו. כמו כן, גובה ההודעה מסר בעדותו כי הודיע למערער בעל פה על זכותו להיוועץ בעורך דין, אך לא תיעד זאת (בעמ' 3). לבסוף, שתיקתו של המערער במשטרה מהווה אכן חיזוק לראיות המאשימה, ואולם - וזה העיקר - הבסיס להרשעה, כאמור בהכרעת הדין, הוא האמון המלא שניתן בעדותו של בדש לעומת חוסר האמון בראיות ההגנה.

על יסוד כל האמור לעיל סברנו, כי בדין עשה בית משפט קמא שימוש בשתיקת המערער במשטרה כראיה מחזקת (ראו: ע"פ 10715/08 ולס נ' מדינת ישראל, מיום 1.9.09, פסקאות 28-27, שם אישר בית המשפט העליון את החלטתו של בית המשפט המחוזי לקבל כראיה הודאה שניתנה תוך הפרת זכות ההיוועצות ולאחר יידוע המערער בדבר זכות השתיקה הנתונה לו).

6.         לא ראינו לקבל גם את טענותיו הנוספות של המערער. אכן, דבריו בעת שעוכב לחקירה הם לכאורה בבחינת "רס גסטה", או תגובה שניתנה על אתר, אך כך גם המידע שנרשם בדוח הפעולה (מוצג ת/3) מפיו של בדש בדבר נסיונו של המערער לפנצ'ר את גלגלי המשאית. המערער הכחיש את ביצוע העבירה גם בעת שנעצר וגם לאחר מכן, ומבחינה זו אין בתגובתו הראשונית כל רבותא. גם לעובדה כי לא נמצא בכליו של המערער חפץ חד לא ניתן לייחס משמעות רבה שכן במהלך האירוע, שהתרחש בשעות הערב, היו למערער הזדמנויות רבות להיפטר מהחפץ החד שהחזיק.

            על יסוד כל האמור לעיל, הרשעתו של המערער בדין יסודה ואנו דוחים את הערעור בענין זה.

7.         המערער מלין גם באשר לחומרת העונש שנגזר לו, ובמיוחד רכיב המאסר בעבודות שירות.

איננו רואים עילה להתערבותנו בגזר הדין. העונש שנגזר למערער מאזן לטעמנו נכונה בין חומרת העבירות שביצע ותעוזתו  של המערער, בכך שביקש לרתום שוטר מג"ב - שהוצב במקום כדי לשמור על החוק - לביצוע עבירה, וכשהלה סירב ניסה בפניו לבצע את העבירה, מחד גיסא, לבין נסיבותיו האישיות והעובדה כי זו הסתבכותו הראשונה עם החוק, מאידך גיסא.

לפיכך, אנו דוחים את הערעור גם בנוגע לעונש.

8.         סופו של דבר, הערעור על שני ראשיו נדחה.

הממונה על עבודות השירות יעדכן את חוות הדעת ויקבע מועד חדש להתייצבות המערער לריצוי העונש, שלא יקדם ליום 30.10.11

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לממונה על עבודות השרות.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"א, 19 ביולי 2011, המערער וב"כ הצדדים.